נ', ילד אוטיסטי בן שנתיים וחצי ללא קשר עין, מלמול מתמשך ותנועות מנייריסטיות אופייניות התחיל לקבל ממני שיעורים במסגרת מענק שקיבלתי לאחרונה על פעילותי בשיטה. במסגרת זו הוא יכול היה לקבל שיעורים בעלות מופחתת משמעותית מה שמאפשר לנו לעבוד עכשיו לפחות שבועיים כל יום
כמו להרבה ילדים על הספקטרום ניכר שנ' אינו מרגיש ומבחין היכן הוא נמצא במרחב ואינו נוכח בתוך גופו. לכן מאוד קשה לו להישאר על שולחן הטיפולים או לצורך העניין בכל מקום אחר ליותר מכמה שניות.
נוסיף על כך שלרוב הילדים האוטיסטיים שאני פגשתי יש פחד (בין הרבה אחרים לעתים) מגובה שנובע כנראה מדימוי מעוות של עצמם ביחס לעצמם ולמרחב הפיזי. הם לעתים חשים שהם נופלים כאשר הם בטוחים לחלוטין בשכיבה.
השיעור הראשון עבר בשקט יחסית . השיעור השני עסק בהשארות על השולחן תוך שאני אוחז בו באגן כשהוא יושב ומנסה מידי פעם לברוח ותוך מילול של מה שאני עושה : אני מחזיק אותך באגן והאגן עכשיו לא יכול לזוז כרגיל. מה יכול לזוז במקום האגן ? אני מחזיק בחזה שלך וכן הלאה.
הוא עבר לעמידה על השולחן והחל מתבונן מסביב על החדר , לא עוצר ספציפית במקום אחד. המשכתי לאחוז בו תוך שאני נוקב בשמות הדברים שהוא עובר על פניהם בסיבוב שלו על גבי השולחן: הנה אימא יושבת שם , וכאן תמונה , ועוד אחת והנה אתה כאן על השולחן ואני מחזיק בך באגן והרגליים נוגעות בשולחן ועומדות עליו ….
בכל סבב כזה האטתי את תנועותיו במכוון ודיברתי לאט יותר משנה את האינטונציה כשאני נוקב בשמות השונים וכשאני חוזר ומזכיר את עובדת היותו עומד שם במרכז כל הדברים שהוא רואה.
כשאמו הגיעה אתו לשיעור השלישי לפני מספר ימים יצאתי לקבלם בחדר הקבלה ושנינו הוכינו בהלם: נ' מחייך , צעד לעברי מסתכל עליי ושומר על קשר עין שברור ממנו שהוא מבחין ומזה ומתקשר. הוא צעד אליי וחיבק אותי. המוח התעורר לחיים ועכשיו נראה אלו שינויים נוספים מחכים לנו