ההמלצה הנהוגה כיום להורים לתינוקות היא לא להשכיב את הפעוט לישון על הבטן בגלל חשש ממוות בעריסה. בעקבות הגבלה הגיונית זו מעודדים רופאים ואנשי מקצוע להשכיב את התינוק על הבטן בזמן הערות ותחת השגחה על מנת שיחזק את חגורת הכתפיים וילמד להרים את ראשו.
מנקודת מבט מכאנית, מקומית וסטטית המתייחסת לשרירים, ההנחיה נשמעת מאוד הגיונית.
עם זאת אני רוצה להציע כאן הסתכלות שונה לחלוטין על אותה שאלה, הסתכלות אשר רואה את ההנחיה הזו כמו אחרות דומות לה כמהלך המפריע להתפתחות תקינה וחופשית של מערכת התנועה והחושים של הילד.
כשהעובר צף לו בנוזל הרחם הוא מתנועע בתנועות אקראיות של גפיו לפנים ולאחור, מעין כפיפה לפנים וחזרה. כאשר הוא נולד הוא ממשיך לבצע את אותן תנועות אך הפעם תחת כוח המשיכה. ההסתגלות אל כוח המשיכה וההתפתחות בתנאיו מעמידה בפני התינוק אתגרים חדשים.
בתחילה הוא שוכב על גבו ומוחו שולח יריות עצביות אקראיות לחלוטין המתבטאות חיצונית באותן תנועות חסרות סדר וכיוון של ידיו ורגליו. מעין עוויתות אם תירצו תנועות אקראי אלו הכרחיות להתפתחות המוח התקין והתנועה בהתאם שכן מתוך יריות אלו המוח באמצעות הגוף ולהיפך יוצרים בהדרגה את המסלולים העצביים ואת התנועות העתידיות אשר תהיינה נשלטות על ידיו כפי רצונו.
כאשר התינוק מונח על גבו (ומוחזק הרבה ככל האפשר על ידיהם וגופם של ההורים), תנועות אקראי אלה מאפשרות לו בהדרגה להכיר את גופו. ניתן לראות איך מפעם לפעם ללא כוונה הוא דוחף את הרצפה עם הרגל הנוחתת עליה בתנועה שמביאה להקשתת הגב. תנועה זו, כאשר היא מלווה בסיבוב הראש הכבד על מנת להביט אחר צל חולף מאחוריו, או צעצוע, או פניו של ההורה, מלמדים אותו בהדרגה להשתמש בשרירים הזוקפים של הגב בתיאום עם הכופפים כהכנה לגלגול אל הבטן. הכנה שכבר טומנת בחובה את היכולת העתידית להרים את החזה והראש כאשר ישהה על בטנו. אם נניח לו לגלות את עצמו בעצמו והוא ימצא את דרכו המקרית בתחילה, להתהפך אל הבטן ולאחר מכן בחזרה עד לרמת שליטה, נגלה כי כאשר ישכב על הבטן לא יהיה שום צורך לחזק את חגורת הכתפיים או כל דבר אחר שכן כפי שציינתי קודם, כל שלב למידה מכיל בתוכו את זרעי התפקוד והתנועה העתידיים. תינוק לומד לזחול וללכת כבר כאשר הוא מונח על גבו.
כאשר אנו מניחים את התינוק על ביטנו מבלי שהוא מצא את דרכו הטבעית למצב זה בתהליך המתואר למעלה של תנועות אקראי ההופכות לתנועות נשלטות, אנו מאלצים אותו למצוא פתרונות מתוך מאמץ רב וחוסר בשלות. היריות העצביות האקראיות של המוח נחסמות כיוון שהגפיים אינן יכולות לנוע יותר באקראי ותנועות הכפיפה לפנים הדורשות חופש בקדמת הגו נחסמות אף הן. גם הראש בתנוחה זו אינו יכול התגלגל בחופשיות שהתינוק זקוק לה (הראש והעיניים מובילים את שאר הגו לתנועה).
ברמה השרירית נגלה כי הוא אינו יודע עדיין להשתמש בשריריו הזוקפים בתנוחה זו ולכן יתכן שייאלץ להרים את הראש במאמץ רב וללא הרמת החזה שהופכת את הרמת הראש לקלה ונוחה.
נקודה חשובה נוספת היא שבשכיבה על הבטן רפלקס הבהלה שגורם להתכווצויות חזקות של השרירים הכופפים, הבטן והחזה. ומכיוון שעל הבטן הוא זקוק לשרירים אלו שיפסיקו להתכווץ ויאפשרו את הרמת החזה והראש וכיווץ שרירי הגב יגרום הדבר לקושי והגבלה נוספים. מניסיון שלי בעבודה עם תינוקות וילדים ומגידול התינוק שלי, אני רואה שכאשר אנו מאפשרים חופש מלא להתנועע ולחקור ואיננו מגבילים את התינוק בצורה זו של השכבה על הבטן,איכות התנועה ואיכות הלמידה וההתפתחות גבוהות וקיים חופש תנועתי גדול מאוד. חגורת הכתפיים כמובן שאינה חלשה.
כיון שאני עובד עם תינוקות עם עיכוב התפתחותי ו/או צרכים מיוחדים אני נתקל בהנחיה הזו ביתר שאת אצל הורי התינוקת והילדים שמגיעים אליי.מתוך חוסר הבנה אמיתית של תהליך הלמידה באמצעות תנועה גורמות הנחיות מעין אלה לילדים עם היפוטוניה או טורטיקוליס ובעיות אחרות לקושי נוסף אובייקטיבי על קשייהם הגדולים מלכתחילה.
הורים הבאים אליי ומקבלים את הצעתי להפסיק להניח על הבטן כמו גם להפסיק להושיב את הילד או להעמידו ,להזחילו וכו' ובמקום זאת לחפש דרכים לתמוך מתוך הבנה בתהליך הלמידה מגלים כי אכן הילד מתפתח ומתגבר במקרים רבים על העיכוב במהירות רבה.
שיטת ענת בניאל ושיטת פלדנקרייז העוקבות אחר ההתפתחות האנושית מינקות לבגרות מאפשרת את ההבנה העמוקה ביותר בהתפתחות ולמידה וכיצד ליצור מצבים חושיים תנועתיים באמצעות מגע המעוררים את מערכת העצבים ללמוד ולהתפתח בכל מצב ובכל גיל.